אלרחמן נ' הפינקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ

פסק דין

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

רקע כללי

התובע יליד 1979, נפגע בתאונת דרכים ביום 31/5/2007, כאשר היה נוסע ברכב בחזרה מהעבודה.

לאחר התאונה התלונן התובע על כאבים בגב תחתון, בצוואר וברגליים. בבדיקתו מיום 2/6/2007 נמצאה רגישות בעמוד שדרה, ולאחר מכן הוא המשיך במעקב רפואי וטיפולי פיזיותרפיה.

הנתבעת הינה חברה לביטוח בע"מ אשר ביטחה את הרכב שבו נסע התובע בביטוח חובה בזמנים הרלבנטיים לאירוע התאונה.

הנכות הרפואית

התובע נבדק על ידי מומחה אורטופד מטעם בית המשפט, ד"ר מיכל עמית- כהן. בחוות דעתה מציינת ד"ר עמית-כהן כי התובע התלונן על כאבים בגב התחתון אשר מפריעים לו בתפקוד ובעבודה; בנוסף לכך הוא התלונן על בעיה של זיעה בגב ועל תופעה של נימול בידיים וברגליים; לא נמצאה רגישות צווארית ואילו בעמוד שדרה נמצאה רגישות פרורטברלית בלבד.

ד"ר עמית- כהן ממשיכה ומציינת כי מנגנון התאונה מתאים לחבלה מותנית; קיים דיווח על כאבים באזור זה סמוך לחבלה ורצף תלונות וטיפול בהמשך; בבדיקה נמצאה רגישות באזור חוליות 3 -5L עם הגבלה קלה בתנועה; בצילומי CT עמוד שדרה מותני נתגלה בלט דיסק אנולוס משיק לשק הטקלי בגובה 3 -4 L ו- 4 -5L וכן בגובה בלט דיסק אחורי עם לחץ קל על השק בגובה L5-S1.

ד"ר עמית- כהן מציינת כי לא נמצאה ממצא קליני באשר לתלונות בעניין הנימול; בבדיקה האלקטרו-פיזיולוגית נמצא כי ההולכה העצבית תקינה.

ד"ר עמית- כהן העריכה את נכותו של התובע בשיעור 100% למשך 6 שבועות; 50% למשך 6 שבועות נוספים' ולאחר מכן נכות צמיתה בשיעור 10% בשל הגבלת התנועה בעמוד שדרה מותני, בהתאם לסעיף 37 (7)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי.

שיעור הפיצויים

הפסדי שכר ואובדן כושר עבודה

התובע יליד 1979, נשוי ואב לחמישה ילדים. לדבריו, עובר לתאונה הוא עבד בעבודות פיתוח כבישים ועפר, עבודה הדורשת מאמץ פיזי רב, והשתכר כ-3,500 ₪ בחודש; לאחר התאונה הוא נאלץ לעזוב את מקום עבודתו; הוא ניסה להשתלב בעבודה שדורשת פחות מאמץ, כמו בניה וניקיון, אך לא יכול היה להחזיק מעמד אף בעבודות אלה; הוא היה עובד מספר חודשים ולאחר מכן היה נאלץ להפסיק את עבודתו; הוא נעדר השכלה כלשהי ולכן אינו מצליח להשתלב בעבודה שאינה דורשת מאמץ פיזי; עקב אי-היכולת שלו להשתלב בעבודה, הוא נכנס לחובות רבים אשר גרמו לסכסוך עם אשתו ואף ניתוק בין השניים. התובע מבקש להעמיד את נכותו התפקודית על שיעור 15%.

מנגד, נטען על ידי הנתבעת כי הנכות הרפואית שנקבעה לתובע עקב התאונה הינה בעיה אחת מתוך שלל בעיות רפואיות שמהן סובל התובע שאינן קשורות לתאונה, לרבות נימול בידיים וברגליים והזעה מוגברת; המומחית אף לא שללה את האפשרות שתלונותיו של התובע בעמוד השדרה אינם קשורים לתאונה; הנתבעת סבורה שיש להעמיד את נכותו של התובע על שיעור של 5% בגין הגבלה קלה בלבד בעמוד שדרה מותני.

הנתבעת ממשיכה וטוענת כי, ניסיון התובע להפוך את עצמו לשבר כלי מנותק מהמציאות ואינו מתיישב עם נתוני התיק; התובע במהלך השנים לא עבד באופן רציף ומסודר וללא קשר לפגיעתו בתאונה; על התובע היתה חובה לשוב לעבודה מכח עיקרון הקטנת הנזק.

עוד נטען על ידי הנתבעת כי התאונה מהווה תאונת עבודה אשר אירעה ברכב המעביד, ולכן היה על התובע לנצל את זכויותיו במוסד לבטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), ומשלא עשה כן, יש לערוך ניכוי רעיוני של תקבולי המל"ל.

בנסיבות העניין, בשים לב לטענות הצדדים, לנוכח הנכות הצמיתה אשר נקבעה לתובע על ידי ד"ר עמית- כהן, ובשים לב לעברו הרפואי והתעסוקתי של התובע עובר לתאונה, לעובדה שהתובע חסר השכלה אקדמית, לעובדה כי בסופו של דבר התובע לא חזר לעבודה סדירה בשוק העבודה לאחר התאונה ולרמת ההשתכרות שלו עובר לתאונה שהיא על הצד הנמוך, כאשר קיימת עמימות לא קלה באשר לתרומת פגיעתו בתאונה לאובדן כושר עבודתו, סבורני כי יש לילך במקרה כזה על פי הכלל המנחה שנקבע בפסיקה, שלפיו, ככלל, הנכות הרפואית משקפת את הנכות התפקודית ולנכות האורטופדית נודעת משמעות תפקודית מלאה. ראו: ע"א 3049/93 גריגיסיאן נ' רמזי, פד"י נב(3), 792, 800 ו-ז).

לנוכח האמור יש לקבוע את הפסדי השכר של התובע ואובדן כושר השתכרותו עקב התאונה על פי הנכויות הזמניות והנכות הצמיתה שנקבעו לו על ידי ד"ר עמית- כהן.

אשר לבסיס השכר, התובע מציין בסיכום טענותיו כי שכרו עובר לתאונה עמד על 3,500 ₪ בחודש וכשהוא משוערך להיום מגיע לכ-4,500 ₪. בנסיבות העניין אני מקבל טענה זו של התובע, וזאת בשים לב שבתלושי השכר שצורף לתצהירו מופיע שכר בסך 4,000 ₪, ולכך שהשערוך שנעשה על ידי העלה תוצאה גבוהה יותר; אף אם נקבל את טענות הנתבעת לעניין עברו הרפואי והתעסוקתי של התובע עובר לתאונה, הרי שסביר להניח שבסיס השכר הנמוך שנטען על ידי התובע עובר לתאונה, מביא לידי ביטוי את מגבלותיו הרפואיות והתעסוקתיות עובר לתאונה.